ליצור מציאות חדשה
מהו הרגל?
הרגל הוא אוסף חוזר של מחשבות, התנהגויות ורגשות לא-מודעים ואוטומטיים, שנרכשו על ידי חזרה.
זה כשעשית משהו כל כך הרבה פעמים, עד שהגוף שלך מסוגל לעשות אותו טוב יותר מהמוח שלך.
תחשבו על זה אנשים קמים בבוקר, מתחילים לחשוב על הבעיות שלהם.
הבעיות האלה הן מעגלים של זיכרונות במוח, וכל זיכרון מחובר לאנשים, לדברים, לזמנים ולמקומות.
אם המוח הוא הקלטה של העבר הם מתחילים את היום, וכבר חושבים על העבר.
כל זיכרון נושא עמו רגש, והרגשות נוצרים מתוך חוויות העבר.
לכן ברגע שאנחנו נזכרים בבעיה, אנחנו מיד מרגישים עצב, אומללות או כאב.
מה שאתם חושבים ומה שאתם מרגישים יוצר את מצב ההוויה שלכם.
וכך, במצב ההוויה של אדם שמתחיל את יומו מתוך העבר
הדברים שחווה בעבר יהפכו במוקדם או במאוחר לעתיד הצפוי שלו.
אם אתה מאמין שמחשבות משפיעות על הגורל שלך,
אבל אינך מסוגל לחשוב אחרת ממה שאתה מרגיש
אם המחשבות שלך פשוט עוקבות אחרי הרגשות שלך
אז, לפי ההגדרה של רגש, המחשבות שלך ממוקדות בעבר.
וזה יביא אותך ליצור שוב ושוב את אותה המציאות.
מהי תוכנית תת-מודעת?
אנשים לוקחים את הטלפון,
בודקים וואטסאפ, הודעות, מיילים, פייסבוק,
מצלמים את הרגליים שלהם ומעלים לפייסבוק,
מצייצים, נכנסים לאינסטגרם,
קוראים חדשות וכך מרגישים מחוברים לעולם שהם מכירים.
לאנשים יש לעיתים קרובות דפוסים הרגליים:
הם קמים מהמיטה תמיד מאותו צד,
הולכים לשירותים, שותים קפה, מתקלחים, מתלבשים,
נכנסים לרכב, נוסעים לעבודה,
עושים את אותן פעולות, רואים את אותם אנשים,
לוחצים על אותם כפתורים
עד שזה נהיה שגרה, סוג של תוכנית.
הם איבדו את כוח הבחירה החופשית שלהם
לא בגלל יד נעלמה, אלא מפני שיש להם תוכנית.
אז כשמגיע הרגע לשנות,
המחזוריות החוזרת הזו כבר הפכה לתוכנית תת-מודעת.
בגיל 35, כ-95% ממה שאנחנו
הוא הקלטה של התנהגויות, תגובות רגשיות,
הרגלים לא מודעים, עמדות אינסטינקטיביות,
אמונות ותפיסות שפועלים כמו תוכנת מחשב.
ואז אדם יכול לומר עם 5% בלבד מהתודעה, החלק המודע:
“אני רוצה להיות בריא, אני רוצה להיות מאושר, אני רוצה להיות חופשי”
אבל הגוף פועל לפי תוכנית אחרת.
אז איך משנים?
צריך לעבור מעבר למוח האנליטי,
מפני שהדבר שמפריד בין המוח המודע לתת-המודע הוא המוח האנליטי.
כאן נכנסת לתמונה המדיטציה.
באמצעותה אפשר ללמוד לשנות את גלי המוח,
להאט אותם.
וכשפועלים נכון,
אפשר להיכנס למערכת ההפעלה עצמה
ולהתחיל לעשות שינויים אמיתיים.
אנשים רבים מחכים למשבר, לטראומה, למחלה, לאבחנה,
מחכים לאובדן או לאסון כדי להחליט להשתנות.
אבל אני אומר: למה לחכות?
אפשר להשתנות מתוך כאב וסבל
ואפשר להשתנות מתוך שמחה והשראה.
והדבר היפה הוא שעכשיו רבים מתעוררים.
זה באמת מרתק.
נושא שהשפיע עליי במיוחד הוא נושא הטראומה:
מי שעבר טראומה נוטה לחוות אותה שוב ושוב,
וזה מוביל לכישלון אחרי כישלון.
מדוע כל כך קשה להתגבר על המנגנון הזה?
הממד הרגשי
ככל שהתגובה הרגשית לחוויה חזקה יותר,
כך רמת המטען הרגשי של אותה חוויה גבוהה יותר,
וכך אנו מתמקדים יותר בסיבה שגרמה לה.
כאשר המוח ממקד את תשומת הלב בסיבה
הוא מצלם “תמונת מצב”, ונוצר זיכרון.
זיכרונות לטווח ארוך נוצרים מתוך חוויות רגשיות עוצמתיות במיוחד.
מבחינה נוירולוגית, המחשבה נשארת כלואה
במעגל של אותה חוויה,
וגם מבחינה כימית אנו נותרים כלואים באותם רגשות.
כשיש לך תגובה רגשית כלפי מישהו או משהו,
אתה חושב שאי אפשר לשלוט בזה.
אבל אם אתה ממשיך את אותה תגובה
מה שנקרא “התקופה הרפרקטורית”
למשך שעות או ימים, אתה יוצר מצב רוח.
כשאתה שואל מישהו “מה שלומך?” והוא עונה:
“עזוב, אני במצב רוח רע, קרה לי משהו לפני חמישה ימים”
זו תגובה רגשית ממושכת.
אם אתה שומר על אותה תגובה רגשית במשך שבועות או חודשים
נוצרה נטייה.
“למה הוא כל כך ציני?"
"לא יודע, תשאל אותו.”
“למה אתה כל כך ציני?” “קרה לי משהו לפני תשעה חודשים.”
ואם אותה תגובה רגשית נמשכת במשך שנים
נוצר מאפיין אישיותי.
לכן, נקודת ההתחלה של העבודה
היא ללמוד לקצר את התקופה הרפרקטורית של התגובות הרגשיות.
רגשות ההישרדות
מי שחווה בעיה,
נוטה להעלות שוב ושוב את אותה סיטואציה בזיכרון,
מפני שהרגשות שמגיעים מהורמוני הסטרס,
מהורמוני ההישרדות
אומרים לו לשים לב למה שקרה,
כדי להיות מוכן אם זה יקרה שוב.
נראה שרבים מבלים כ-70% מהחיים
במצב הישרדות ובתנאי סטרס,
תוך שהם מנסים לדמיין את התסריט הגרוע ביותר,
בהתבסס על ניסיון העבר.
וכך, מתוך אינסוף האפשרויות של השדה הקוונטי,
הם בוחרים את הגרועה שבהן,
מאמצים אותה רגשית דרך הפחד,
ויוצרים מצב של פחד גם בגוף.
אם המצב הזה נמשך זמן רב
הגוף יגיב מעצמו בהתקף חרדה.
ולא תוכלו לחזות זאת, כי זו תוכנית תת-מודעת.
למה אתה כזה?
אז כשאתה שואל מישהו: “למה אתה כזה?”
והוא עונה: “כי קרה לי משהו לפני חמש־עשרה או עשרים שנה” –
מבחינה ביולוגית המשמעות היא,
שהאדם נשאר תקוע שם.
הרגשות הקשורים לאותה חוויה
נותנים למוח ולגוף פרץ של אנרגיה.
האנשים הופכים תלויים בפרצים הרגשיים האלה,
ומשתמשים בבעיות של חייהם
כדי לאשר מחדש את הגבולות שלהם,
כדי להרגיש חיים רגשית.
ואז מגיע הרגע שבו הם רוצים להשתנות.
אבל בכל פעם שהם מעלים בזיכרונם את אותה סיטואציה,
המוח והגוף מייצרים כימיקלים
כאילו זה קורה שוב עכשיו.
אותם מעגלים עצביים מופעלים מחדש,
והגוף מקבל את אותו מסר רגשי.
מה הקשר לשינוי?
הגוף הוא התודעה הלא־מודעת.
הוא לא מבחין בין רגש שנוצר מחוויה אמיתית
לבין רגש שנוצר ממחשבה בלבד.
הגוף מאמין לזה.
הוא חי את אותה חוויה מהעבר
24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, 365 ימים בשנה.
הרגשות הללו משפיעים על המחשבות,
והמחשבות יוצרות מחדש את אותם רגשות.
כך נשמר מצב התודעה של אותו אדם בעבר.
החלק הקשה ביותר בשינוי
הדבר הקשה ביותר בשינוי
הוא פשוט לא לבחור שוב את מה שבחרת קודם. נקודה.
ברגע שאתה מחליט לעשות בחירה אחרת
תתכונן. אתה תרגיש אי־נוחות.
וזה טבעי.
הבעיה היא שאנחנו ממשיכים להפעיל את אותם מעגלים עצביים ישנים,
והם נעשים אינסטינקטיביים יותר ויותר.
מספיקת מחשבה אחת וה"תוכנה" כבר רצה.
הרגש עוקב אחרי המחשבה.
אז אם יש לך מחשבה של פחד אתה נהיה חרד.
המוח מתייעץ עם הגוף,
והגוף מאשר שהוא במצב של חרדה.
ואז המחשבות מתחילות להתאים את עצמן לאותו מצב
כלומר, לרגש.
החזרה האינסופית של המעגל הזה
הופכת את הגוף עצמו למוח.
כשהגוף הופך להיות המוח
כשמגיע הרגע להשתנות,
והאדם נכנס ל"נהר השינוי" ובוחר בחירה שונה,
פתאום הוא לא מזהה את עצמו רגשית.
הגוף אומר:
“ככה עשית במשך שלושים וחמש שנה!
עכשיו אתה רוצה להפסיק לסבול?
לא להרגיש אשמה או חוסר ערך?
לא להתלונן, לא להאשים, לא לרחם על עצמך?”
הגוף איבד את נקודת הייחוס.
הוא רוצה לחזור למוכר.
אז הוא משפיע על התודעה ואומר:
“תתחיל מחר.
זה לא יעבוד בשבילך.
אתה בדיוק כמו אמך.
משהו פה לא מסתדר לי.”
אם אתה מגיב כאילו המחשבה הזאת היא אמת
תבחר שוב את אותה בחירה,
תפעל שוב באותו אופן,
תחווה את אותה חוויה,
ותרגיש את אותו רגש.
כשהגוף הוא התודעה הלא־מודעת
מה הכוונה “הגוף הופך לתודעה הלא־מודעת”?
אלה שני דברים שונים,
אבל הם פועלים יחד.
הגוף הוא התודעה הלא־מודעת שלנו.
נניח שאתה חושב מחשבות פסימיות על העתיד
ומתחיל להרגיש את המצב הזה רגשית
הגוף לא יודע להבדיל
בין מה שקורה באמת בחוץ
לבין מה שאתה רק מדמיין.
רוב האנשים מחזקים שוב ושוב את אותם מצבי רוח ורגשות.
אז כשמגיע הרגע להשתנות,
הם אולי אומרים שהם רוצים באמת להשתנות
אבל הגוף חזק מהתודעה,
כי הוא כבר מותנה לפעול כך.
המשרת הפך לאדון.
וכשהוא מאבד את המוכר,
הוא מעדיף את הכאב, את האשמה
לפחות הם צפויים.
הלא־נודע מפחיד אנשים רבים,
כי הלא־נודע פירושו חוסר ודאות.
אנשים אומרים:
“אני לא יכול לדעת מה יקרה.
אני בחושך.”
אבל הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד היא ליצור אותו.
לא מתוך מה שאנחנו כבר יודעים
אלא מתוך מה שאנחנו עוד לא יודעים.
איך יוצרים מציאות חדשה
איזה מחשבות אתה רוצה להפעיל ולחזק במוחך?
איזה התנהגויות אתה רוצה להביע, אפילו ביום אחד בלבד?
כשאתה מדמיין את ההתנהגויות הרצויות
כשאתה מתרגל אותן מנטלית
אתה מתחיל לשנות את המוח.
כשאתה חווה במחשבה סיטואציה שתרצה לחוות במציאות,
והמוח לא מבדיל בין הדמיון למציאות,
הוא יוצר מעגלים עצביים חדשים,
כאילו זה כבר קרה.
המוח מפסיק להיות תיעוד של העבר,
והופך להיות מפה אל העתיד.
והחזרות יוצרות תוכנה חדשה.
לאט־לאט אתה מתחיל להתנהג כמו אדם שמח.
ללמד את הגוף רגש חדש
החלק הקשה ביותר הוא ללמד את הגוף רגש חדש
להרגיש משהו לפני שהמציאות מראה לך סיבה לכך.
אתה לא יכול לחכות להצלחה כדי להרגיש חזק.
לא יכול לחכות לעושר כדי להרגיש עשיר.
לא יכול לחכות לקשר חדש כדי להרגיש אהבה.
ולא יכול לחכות להחלמה כדי להרגיש שלם.
זה המודל הישן של מציאות
מבוסס על סיבה ותוצאה:
אני אחכה שמשהו בחוץ ישנה את מה שאני מרגיש בפנים.
אבל במודל החדש
המודל הקוונטי
אנחנו גורמים לתוצאה.
כשאתה מתחיל להרגיש עשיר וראוי
אתה יוצר עושר.
כשאתה מרגיש חזק
אתה מתקרב להגשמה שלך.
כשאתה מרגיש שלם
אתה מתחיל להחלים.
וכשאתה אוהב את עצמך ואת החיים
אתה יוצר מציאות שתואמת לזה.
זו ההבדל בין אדם שחי כקורבן
“אני כזה בגלל ההם, הם אשמים במחשבות וברגשות שלי”
לבין אדם שחי כיוצר:
“המחשבות והרגשות שלי
יוצרות מציאות חדשה.”
איך שוברים את המעגל הישן
כדי להשתחרר מהמעגל הישן של מחשבה ותגובה,
צריך להגדיר את עצמך לא לפי העבר
אלא לפי חזון של העתיד.
אם אתה לא עושה זאת,
תגדיר את עצמך דרך הזיכרון,
ותהפוך למה שכבר היית.
אם אתה קם בבוקר
ולא מדמיין איך אתה רוצה להיות היום
אתה פוגש את אותם אנשים,
הולך לאותם מקומות,
עושה את אותן פעולות
ואז זו לא האישיות שלך שיוצרת את המציאות,
אלא המציאות שלך שיוצרת את האישיות שלך.
למה מדיטציה חשובה
כל אדם, חפץ, מקום או חוויה
יוצרים במוח רשת עצבית ייחודית.
כל פעם שאתה מתקשר עם מישהו אתה חווה רגש.
אתה יכול להשתמש בבוס שלך כדי להזין תלות בשיפוט,
באויב כדי להזין תלות בשנאה,
ובחברים כדי להזין תלות בסבל.
אבל כדי לשנות
עליך להיות גדול מהסביבה שלך.
זו הסיבה למדיטציה.
כשאנחנו יושבים, עוצמים עיניים ומתנתקים מהעולם החיצוני,
המוח מקבל פחות גירויים.
כשאנחנו שומעים מוזיקה רגועה,
הוא נרגע עוד יותר.
אנחנו מתנתקים מהחוץ
ונשאר רק המחשבה.
כשהגוף רוצה לחזור לרגשות העבר
ואתה שם לב לזה
כשאתה מחזיר את תשומת הלב לרגע הזה
אתה מלמד את הגוף מי הבוס.
לא הוא המוח אתה המוח.
הרצון שלך כעת חזק מהתוכנה.
אם תמשיך לתרגל, בעקביות
כמו אילוף סוס עקשן
בסוף הוא נכנע.
וכשהגוף נכנע,
כשאינך עוד אסיר של רגשות העבר,
יש שחרור אנרגטי.
אנחנו עוברים מן החומר אל האנרגיה,
מן החלקיק אל הגל.
ואנחנו משתחררים מהשלשלאות
שכבלו אותנו לעבר.
מבוסס על דבריו של ד"ר ג’ו דיספנזה
בריאיון עם טום ביליו.
