העמוד הבא אינו קשור כלל להומאופתיה. הוא עבור אוהבי המוסיקה שבינכם, ומספר על אדם אחד מיוחד ומפעל חייו.
"לעוף" פרושו להשיל את הקיבעון המחשבתי, לתת לעצמך את הפתיחות לשנות את חייך ואת העולם כולו.
ג'ו אנטוניו אברו חלם בגדול. הוא רצה לאפשר לכל ילדי ונצואלה הזדמנות שווה. חלם, וגם הגשים את חלומו. בעזרת המוסיקה הוא איפשר לאלפי ילדים, גם לחסרי האמצעים שביניהם, לממש חלום, לעוף. בהמשך העמוד תוכלו לצפות ולהאזין לנוער הזה מנגן. בשבילי נגינה זאת היתה מרגשת מאד (במיוחד ריגש אותי הקטע השני). בסוף העמוד תוכלו לראות את הראיון עם האדם המיוחד הזה.
Jose Antonio Aberu קיבל בשנת 1993 את IMC-UNESCO International Music Prize, כמו כן קיבל את "פרס טד" עבור מפעלו בן ה 35 שנים בקראקס ונצואלה, שבו הקים את "השיטה" – תוכנית מוסיקאלית ותזמורות נוער.
מתוך סיפורו (הראיון איתו בסוף העמוד, אחרי הקטע המוסיקאלי):
"…החלום שלי מילדותי היה שלכל ילדי ונצואלה תהיה האפשרות להיות מוסיקאים. המוסיקה בונצואלה הפכה למציאות אפשרית. התחלתי עם 11 ילדים שהופיעו לחזרה הראשונה והבטחתי לעצמי להגיע לתזמורת הילדים, שתהיה אחת התזמורות המובילות בעולם. האמנות באמריקה הלטינית אינה עוד נחלתה של העילית…".
מדברי הילדים המנגנים: אין מעמדות, אין הבדל בין עני ועשיר, בין לבן לשחור.
איזה מנצח! איזה ילדים! תוכנית ששינתה חיים. אמנם 17 דקות זה הרבה זמן אבל כדאי. הישארו עד לסוף הקטעים להרגיש את האנרגיה של הנוער הזה. בקטע השני, שמתחיל בדקה 5 או 6, (שלא לדבר על סיום הקטע – מהדקה ה 14) אני הזלתי דמעה (אבל אל תספרו…).
תהנו!
Gustavo Dudamel הוא המנצח הצעיר, ובעיני הוא מופלא.
2 קטעים. הראשון מתוך הסימפוניה מספר 10 של שוסטקוביץ',
קטע שני, של מלחין גדול ממקסיקו ארטורו מרקז: Arturo Márquez' Danzón No. 2.
.ג'ו אנטוניו אברו, כלכלן, מוסיקאי, ומתקן עולם, הוא המייסד שאיפשר משנת 1975 במשך 30 שנה, לילדים העניים בוונצואלה ללמוד מוסיקה, והקים 102 תזמורות נוער.
"…הרעיון מאחורי עבודתו הוא לתת לילדים מקום שבו יוכלו להאזין אחד לשני ולכבד האחד את השני, כדי לבנות את הערכים הגבוהים של סולידריות, הרמוניה, חמלה הדדית. הוא איפשר איחוד הקהילה והבעת רגשות נשגבים…"
כדי לקרוא חלק ראשון של "רוצה לעוף" ולצפות בסרטון על הגשמת חלומות – לחץ פה.
