ריטלין הוא אמפטמין
"…קשור לקוקאין, כמו אקסטזי או קראק, ובכל זאת ניתן לילדים בקלות רבה…"
ראיון עם פסיכיאטר ישראלי ד"ר ריקרדו שטיינבאום
קיצור הראיון (בהמשך העמוד הראיון המלא):
ד"ר ריקרדו שטיינבאום:
הראיון המלא : (לאחר הסרטון תמללתי חלק ממנו)
כחלק מהראיון ד"ר שטיינבאום מביא מנסיונו האישי – ההתנסות שלו עצמו בלקיחת ריטלין, ומנסיונם האישי ועדויות של מטופלים שלו, שמספרים אחרי שהתבגרו, מה הרגישו כשלקחו ריטלין כשהיו ילדים. ראיון מעניין מאד!
לפניכם תמליל של חלק מהראיון עם ד"ר ריקרדו שטיינבאום – פסיכיאטר:
יש נסיון להפוך כל התנהגות אנושית לבעיה רפואית.
ריטלין קונצרטה תרופה ממשפחת האמפטמינים
כמו שכל אחד יודע ריטלין זה אמפטמין – קשור למשפחת הקוקאין. ילדים יתנהגו כמו רובוטית במקום באופן טבעי. זה סם. מחלקים אותו כמו מסטיקים. זה לא מסטיק! זה כמו טקסטזי, או יותר גרוע, כמו קראק.
הם מוכרים או נותנים את זה כאילו שזה אספירין.
והם מסבירים (בטון מרגיע) שלכל תרופה יש תופעות לוואי (כפי שידוע). הם יודעים להעמיד את הדברים בצורה כזאת שזאת .. עוד תרופה שעוזרת מאד לילדים, וכמובן יש לה תופעות לוואי אבל "פשוטות" – כפי שהרופאים והמטפלים מציגים אותן.
זה טריק מלוכלך במודע!
הם לא עושים את זה בתמימות.
הפרעת קשב וריכוז, ADHD, האם היא מחלה נורולוגית?
הם אומרים שזוהי מחלה נוירולוגית. לכן הם שולחים את הילד לנוירולוג. מחלה נוירולוגית זה אומר שיש איזה תקלה במערכת העצבים או במוח. עד היום אף אחד לא הוכיח שיש תקלה כזאת, וגם אין דרך להוכיח.
מי כותב את ה"מחקרים"?
ה"מחקרים" בנושא נכתבים על ידי חברות התרופות בעלות הממון ושיש להן אינטרס. נציגי חברת התרופות – פרופסור והסטודנטים שלו – לא מקבלים את הכסף הזה ישירות. האוניברסיטה או המוסד שבו הם עובדים מקבלים מימון, ומעבירים אותו לפרופסור ולצוות שעובדים על "המחקר". אף אחד לא יכול לצפות שזה יהיה אובייקטיבי.
אתה קורא בכל המחקרים ש 50% השתפרו, ו 50% לא השתפרו. או 73% השתפרו. מי בודק את הממצאים האלו? אף אחד.
וכעבור שנתיים התרופה הזאת ריטלין היא "לא כל כך יעילה" ומשנים לה את השם. עכשיו צריך לתת לה שם אחר (ריטלין LA, קונצרטה). כלומר המחקר של לפני שנתיים כבר לא תקף היום. זה קורה עם כל התרופות כולל אספירין. אחרי שנתיים יוצא מחקר חדש. מגלים את תופעות הלוואי אבל לא מפרסמים את זה.איך אפשר לסמוך על מחקרים עם כותרת "מדעי" אם רק כעבור שנתיים הם יגלו את תופעות הלוואי?
לא מעטים הפרופסורים או המדענים שגמרו בבית הסוהר כי כדי להתחיל לקבל את המענק ולעשות כסף כתבו ב"מחקר" מה ש"בא להם לראש".
כשמדובר על תרופות ידוע שהמחקרים הם בלוף אחד גדול.
איפה המחקר שמוכיח שהפרעת קשב היא מחלה אורגאנית שמקורה בגוף?
זהו איזור האי בהירות, איזור הדמדומים של המחקר. אני רוצה לראות מחקר ברור שמראה לי שיש הפרעות אורגאניות במערכת העצבים או במוח. אין כזה מחקר. המילים המתארות הן לא ברורות: ייתכן, אומרים ש.., אולי, והן צבועות בצבע מדעי.
יש נתונים רבים אך הם לא מעידים על מחלה אורגאנית. חברות התרופות משלמות מליונים לאנשים כדי שיגישו מחקרים מטשטשים לא בהירים.
כך הם יכולים להמשיך למכור עד שיבוא חוק ויעצור אותם.
ילד רגיש שמתעצבן מהר
התהליך מתחיל בילד קטן שברור שהמערכת הנוירולוגית והנפשית שלו עדיין לא הגיעה לבגרות. הוא רגיש מאד לתסכולים. הוא מאד מאד רגיש לתשובות שליליות. הוא מאד רגיש לבעיות בין אמא ואבא שלו.
הוא מתעצבן מהר בגלל כל מני סיבות. כשהייתי ילד אם הייתי מתנהג כך היו נותנים לי סטירה. היום נותנים לילד כזה ריטלין. אני באמת מאמין שסטירה הרבה יותר בריאה מריטלין.
ילד שובב, מרדן, עושה בעיות בבית הספר. ומה המורה רוצה? שקט! בלאגאן יש לה כשהיא חוזרת הביתה. בכיתה היא רוצה שקט. זה לא משהו מגונה. היא רוצה ללמד. וזה בסדר גמור. אבל הילד הזה מפריע. מתייעצים עם הפסיכולוגית והפסיכולוגית מכוונת, תעשו ככה וככה, והמורה מנסה, אבל הילד ממשיך להיות מרדן.
הילד רוצה להשיג מה שהוא רוצה או שהוא עושה בלגן. זה טבעי. ככה הם לומדים. ככה זה צריך להיות וזאת לא מחלת נפש.
אבל, הפכו את זה למחלה נפשית!
איך זה נהפך למחלה נפשית?
הילד שובב או עם בעיות. לא ניכנס כרגע לסיבות של הבעיות. המורה רוצה שקט. גם הפסיכולוגית רוצה שקט. אבל לא משיגים שקט כל כך מהר. אז מהי האלטרנטיבה הראשונה? רופא.
מליונים של ילדים בארה"ב (ובקרוב גם כאן), כמעט חצי מהילדים, לוקחים ריטלינים. נוירולוג רופא פרופסור עם כל התארים – למה לא לשלוח את הילד אליו. רופא יודע. שיבדוק את הילד ויגיד מה צריך לעשות. הרופא הנוירולוג למד מפרופסורים שכתבו שריטלין זה מצויין לבעיות היפראקטיביות HDHD . הוא למד אצל אנשים שכתבו את ה DSM – המדריך לאבחון הפסיכיאטרי. במדריך לאבחון הפסיכיאטרי יש היום בערך 6000 קטגוריות שונות (6000 הגדרות להפרעות פסיכיאטריות). אני קורא את זה אני לא מבין על מה הם מדברים. לכל עווית בפנים נותנים שם של הפרעה והיא הופכת למחלה. הנוירולוג פותח את הספר – זה מה שרופאים עושים, הם אנשים לא אלים – יש לילד את הסימפטום הזה והזה… העבודה של הרפואה זה להפוך התנהגויות של אנשים לסמפטומים. אחרת במה הם מטפלים?
אם מתוך רשימה של 8 סימפטומים יש לילד 3 או 4 הנוירולוג לא צריך אפילו להסתכל על הילד. הוא מסתכל על המחשב שלו וכבר רושם ריטלין. הבנתם?
ההורים לא יודעים שום דבר. אני יודע כי הם באים אלי. בד"כ הם אנשים צעירים ואין להם הרבה ניסיון בטיפול בילדים. הם לא יודעים מה לעשות כשיש בעיה ובית הספר רוצים לזרוק את הילד אם לא ייקח ריטלין. הם מסכימים להשאיר אותו רק בתנאי שיקבל ריטלין, מאיימים לערב בית משפט. ההורים מרגישים הקלה כשאומרים להם שלילד יש בעיה מוגדרת. הם רוצים לפתור את הבעיה של הילד. כל אבא רוצה שהילד שלו יהיה מוצלח. לפחות שיהיה מנהל בנק הפועלים, מינימום :). אז איך הוא יהיה מנהל בנק הפועלים אם רוצים לזרוק אותו מבית הספר כי הוא עושה בלגאן? אז לך תגיד לאבא שלא יתנו לו ריטלין וזה עלול לקלקל את הקריירה וכל העתיד של הילד.
מה כל כך לא בסדר עם ריטלין שנותנים לילדים? ד"ר ריקרדו מספר על הניסיון שלו עצמו עם ריטלין
סיימתי לימודי רפואה בגיל מאד צעיר – גיל 23. כדי לסיים עם הבחינות, כי כבר נמאס לי, הלכתי לקופסא של אבא שלי. חברות התרופות היו שולחות לאבא שלי תרופות לחלק לאנשים. גם בארץ רופאים מקבלים תרופות מחברות התרופות. הרופאים נותנים את התרופות למטופלים ושולחים חוות דעת לחברות התרופות אם זה עבד או לא עבד. לקחתי תרופה חדשה חדשה – ריטלין – שהיה כתוב עליה אם אתה רוצה לא לישון ושתהיה לך הרבה אנרגיה, ושלא יהיה לך תיאבון. אז לקחתי פעם אחת ריטלין! אחרי 10 דקות הרגשתי כמו טרזן. אני לוקח את הספר מתרכז לא שומע שום דבר. כאילו שאני במירוץ ויש לי יכולת ריכוז מעולה. אחרי שעה קצת התעייפתי, רציתי לנוח. והלב התחיל לפעום חזק. רציתי לסגור את העיניים ולא יכולתי. הייתי כמו בהיי. זה הריטלין! בלילה לא הצלחתי לישון. העיניים פקוחות, הלב מרוגש, מלא אנרגיה, ורציתי לעשות דברים. כמו מישהו שלוקח סם. אחר כך יש ירידה, עייפות, ריקנות, הרגשה שקשה להסביר.
בקוקאין האדם בהתחלה מלא אנרגיה ואז יש ירידה – אפקט הריבאונד – וזה השלב שהילד יותר שקט.
המשכתי לקחת עוד לילה ועוד לילה. וכבר ביום הרביעי הייתי רק מטושטש אבל לא יותר מרוכז. אז לא לקחתי. יש אנשים שלוקחים כמות יותר גדולה, ואז אפשר להתמכר. הייתי בגיל 20, 21, סוף לימודי הרפואה. את התחושה הזאת אני זוכר ומדבר מהניסיון שלי. זה לא מה שקראתי בספרים.
כשמדובר בילד זה כבר סיפור אחר. יש ניסיון להפוך כל התנהגות אנושית לבעיה רפואי. זה בתרבות שלנו. כולם משתתפים בזה. ההורים, הנוירולוגים, זאת בעיה חברתית! מה שקורה בחברה זה שהופכים אנשים למכונות.
19:35