אמפתיה – רגש בריא
אך אם אני מרגיש שאני ממש בתוך הקושי של האחרים?
או אם אני קשה לב ולא מרגיש דבר כשלאחר קשה?
אמפתיה היא רגישות דאגה ואכפתיות לאחר, הזדהות עם מצבו תוך כדי ידיעה ברורה של מי אני ומה מצבי, והפרדה ביני ובינו. אמפתיה היא מצב בריא טבעי ומתחילה להתפתח כבר בילדות. האמפתיה מאפשרת לנו לתמוך באדם האחר ולא להשאב רגשית לסיפור האישי שלו.
אמפתיה מוגזמת – מעורבות ללא גבולות
יש ביננו מי שרגיש מאד, רגיש בייתר לסבל או לקושי של הזולת. זוהי כבר לא אמפתיה בצורתה הבריאה. רגישות זאת נובעת בדרך כלל מפחד שייקרה לי משהו נורא. פחד זה מוביל אותי לזהות באנשים סביבי מצבים נוראיים, שדומים למצב שאני חוששת ממנו. כלפי חוץ נדמה שאני אמפתית לאדם, אך בפנים אני פוחדת. אני פוחדת שיקרה לי או ליקירי אותו דבר איום שקרה לאדם ההוא. אני מעורבבת עם כל האנשים בעולם ונדמה לי שכל מה שקורה לכולם בעצם קרוב אלח מאד ועלול לקרות לי בכל רגע.
ברגישות טוטאלית זאת, מעורבות ללא גבולות, אמפתיה מוגזמת, האדם חי בסבל ובחשש מכל קושי.
חוסר אמפתיה – לב קשה ונטול רחמים
מהצד השני של המתרס נמצאים אנשים שלא אכפת להם כלל מהאדם האחר. הם לא מרגישים כלום כאשר לאדם אחר קשה. לבם קשה. בדרך כלל הם בכלל לא נוטים להתרגש, לטוב ולרע, מאירועים בחיים. אנשים אלו לעיתים יזדקקו לעזרים חיצוניים כדי להשיג הרגשת שמחה או עצב ולעיתים יתמכרו לפעולות שמקצינות רגשות של עונג או כאב.
חוסר רגישות זאת, גורם לסבל כי כל אדם רוצה להרגיש ולהיות מחובר לסביבתו. זאת הסיבה גם לחיפוש אחרי עזרים חיצוניים מעוררי רגשות.
גם הזדהות מושלמת, חוסר הפרדה ביני ובין אחרים, וגם חוסר הזדהות מוחלט עם אחרים, הם מצבי תודעה שקשה לחיות איתם.
הומאופתיה, אשר מתבוננת בקשיים ומוצאת התאמה אישית של ריפוי לאדם – יכולה לעזור בשני המקרים האלו.
