דכאון – האם הומאופתיה היא אלטרנטיבה בריאה יותר מתרופות פסיכיאטריות ?

דכאון

האדם המדוכא מרוכז בקושי שלו. הוא כפוף ומסוגר. כל גופו אומר שאין לו עניין אמיתי בסביבה. הוא כבר לא רואה את הפריחה, לא שומע ציוץ ציפורים בבוקר, לא שם לב לקולות השמחה של ילדים המשחקים בגן הציבורי. לעיתים קרובות הוא נאנח והחיים כבדים עליו.

דכאון יכול להיות מצב זמני חולף, ויכול להיהפך למצב ממושך שמפריע במשך חודשים או שנים, ולעיתים אפילו עד כדי רצון להתאבד. במקרים שאינם עצב קל, במקרה של דכאון שאינו חולף תוך זמן קצר, רצוי  בהחלט להיעזר בליווי מקצועי כדי לעבור את המצב הרגשי הסוער באופן יותר מודע, וכדי לאפשר ריפוי.

האם לקחת תרופות פסיכיאטריות?

מחקרים אחרונים מטילים בספק את העזרה שאפשר לקבל מתרופות פסיכיאטריות לדכאון קל עד בינוני. למעשה, לפי מחקר זה, בדכאון קל עד בינוני אין הבדל בין תרופות פסיכיאטריות לבין השפעת פלסבו, שאכן עוזר במקרים מסויימים. מחקר שפורסם ב JAVA (Jurnal of  the American Medical Association) הראה שתרופות פסיכיאטריות עוזרת יותר מפלסבו רק במקרי דכאון קשה. רוב מקרי הדכאון היום הם דכאון קל עד בינוני. למעשה סקר פנימי שעשינו ביו גולשי האתר הזה העידו כ 46% מהמצביעים שהם סובלים מדכאון, והמספר הגדול הזה מעיד כניראה שמרביתם סובלים מדכאון קל עד בינוני. (אפשר להצביע לסקר ולצפות בתוצאותיו בסוף העמוד).

כדי להשיג אישור לתרופה פסיכיאטרית נגד דכאון מבקש ה FDA רק 2 מחקרים חיוביים על התרופה. ה FDA לא מחייב לקחת בחשבון את המחקרים שהעידו על השפעות שליליות של אותה תרופה, ומאפשר בכל זאת להכניס את השימוש שלה לשוק גם אם היו השפעות לא חיוביות. לא פלא שהרבה תרופות מוסרות מהמדפים לאחר שמצטבר נסיון.

לצערנו, לעיתים כאשר תרופה מסויימת לא עוזרת, הרופא מוסיף עליה תרופות נוספות, בתקווה שאחת מהתרופות, או השילוב שלהן יעזור. זה כמובן עוזר לחברות התרופות למכור תרופות, אך לפי מחקרים אחרונים, שילוב תרופות יכול לגרום להחמרה, לא לתוצאות טובות יותר. בנוער אבדני שילוב תרופות הגדיל את הסיכוי לאישפוזים חוזרים.

מדוע יש יותר דכאון ויותר מחלות נפש מאשר בעבר?

יש תיאוריות רבות מדוע מספר הסובלים ממחלות נפש ומדכאון הולך וגדל ומדוע הן מופיעות בגילים צעירים יותר. הניתוח של ההומאופתיה למגיפה הזאת ייחודי ויכול להאיר מדוע זה קורה. 

כל מי שמתבונן במחלות נפש היום וגם הומאופתים מבינים, שלמחלות נפש יש סיבות רבות. חלק  מההומאופתים טוענים שנעשה קל ונוח (מדי) לרופאים להגדיר מצב כמחלת נפש, ולעיתים קרובות מדי הגדרות אלו נעשות בפזיזות והן מיותרות.

הומאופתיה קלאסית, כמו גם הפסיכולוגיה המודרנית, מבינות שסימפטומים של מחלה, מיצגים את ההגנה של הגוף במאמצו להסתגל ולהגיב נגד דלקת, קושי בסביבה, או מתח מכל סוג. אפילו שהסימפטומים של המחלה אינם נעימים, הם עדיין מייצגים את הניסיון של הגוף החי בזמן הקושי לנסות לרפא את האדם. שיטת ההגנה והריפוי הזאת טבועה באדם והיא זאת שהביאה אותנו לשרוד במהלך האבולוציה. זהו כוח הריפוי של הטבע.

כאשר משתמשים בתרופות קונבנציונאליות לבלום, לרסן או לדכא סימפטומים, זה יכול לתת הרגשה טובה באופן זמני, אבל זוהי בדיוק הבעיה הגדולה ביותר. בגלל שהסימפטומים, שהם מגוונים, כמו פחדים, שיעול, נזלת, או אפילו לחץ דם גבוה, מזוהים על ידי פסיכולוגים כהגנה של הגוף וכשיטה של הגוף להסתגל ולהגיב לקשיים שיש לו, התרופות שמדכאות את הסימפטומים האלו (ואכן לעיתים נותנות הרגשה טובה לזמן מה), מפחיתות את היכולת של הגוף להתגבר על המחלה. תרופות קונבנציונאליות מדכאות את התהליך של המחלה (שהוא שיטת הריפוי של הגוף), מדכאות את חוכמת הגוף, ולכן יוצרות מחלות עמוקות יותר וקשות יותר.

אותן עדויות שרופאים מציגים כדי להסביר שתרופה "עובדת", לעיתים קרובות מעידה בדיוק את ההיפך: שהתרופה מדכאה באופן יעיל סימפטום מסויים, לא נותנת לו להופיע, אבל אינה מרפאה.

במשך 200 שנה הומאופתיה שמה לב ליכולת של תרופות מסוימות לדכא מחלות קלות אקוטיות, ולהביא את הגוף בהדרגה למחלות קשות יותר, עמוקות יותר וכרוניות. באותו זמן גם נוכחנו שדיכוי מחות יכול להביא גם למחלות נפש. כאשר קוראים את תופעות הלוואי של תרופות, לא נדיר למצוא ביניהן מצבים של מחלות נפש כמו הזיות, דכאון ואובדנות.

כאשר מדחיקים רגשות, לא נותנים להם לבוא לידי ביטוי, עוצרים כעס בפנים, או רגש אחר, כעבור זמן הרגשות יתפרצו החוצה בעוצמה מוגברת, בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון.  באותו אופן כאשר עוצרים סימפטומים גופניים, כאשר בעקבות נטילת תרופות קונבנציונאליות לא נותנים לסימפטומים לבוא לידי ביטוי, זה יכול להוביל לסימפטומים גופניים יותר רציניים וקשים, או לסימפטומים מנטאליים ונפשיים.

טיפול הומאופתי בדכאון

מחקרים רבים הראו שאם יש דכאון קל יכולה להיות השפעה חיובית של התרופה הצמחית רמוטיב העשויה מהצמח St. Johns wort. הומאופתיה מצאה שעדיף להתאים אישית לכל אדם את התרופה ההומאופתית האישית המתאימה לו. זאת כדי להשיג תוצאות ארוכות טווח, וכדי שלא נצטרך לחזור ולקחת את התרופה לעיתים קרובות. גם כאשר התרופה טבעית, (כמו התרופה הצמחית רמוטיב), אנחנו מעדיפים לא להזדקק לה לעיתים קרובות, ואנחנו מעדיפים שתתחזק יכולת האדם להיות בבריאות לאורך זמן. למעשה, מחקר חדש שפורסם באוניברסיטת אוקספורד מצא שטיפול הומאופתי מותאם אישית יעיל באותה מידה כמו טיפול בפרוזק. באנשים עם דכאון בינוני או קשה, אך בטוח יותר.

2 מחקרים שפורסמו בעלונים רפואיים הוכיחו שהתרופה ההומאופתית Gelsemium יעילה להורדת מצבי חרדה.

ד"ר ג'ונת'ן דיוידסון שהוא פרופ לפסיכיאטריה ערך מחקר קטן במבוגרים שסובלים ממצבים רציניים של דכאון, חרדה חברתית או התקפי חרדה, והתברר ש 60% מהמטופלים הגיבו בחיוב ומצבם השתפר בעקבות טיפול הומאופתי. כאשר לוקחים בחשבון שהטיפול ההומאופתי הוא בטוח ושכל כך הרבה מטופלים יכולים להשתפר בעקבות טיפול זה, זה מפתיע שמרבית הפסיכיאטרים עדיין לא מפנים לטיפול הומאופתי, לפני שהם רושמים תרופות כימיות חזקות למטופלים שלהם.

מחקר שהשתתפו בו 14 פסיכיאטרים בבריטניה אשר טיפלו במטופלים רבים עם בעיות כרוניות שונות. מתןך 958 מטופלים שהגיעו ל 2 פגישות ומעלה, היו 75.9% שהרגישו שיפור במצבם.  הבעיות שטופלו היו מגוונות ורק חלק מהמטופלים היו עם דכאון. 63% מהמטופלים שהגיעו עם דכאון העידו על שיפור משמעותי בעקבות טיפול הומאופתי.

מדוע הומאופתיה הוא טיפול הגיוני למצב דכאון?

התאמת תרופה הומאופתית אינה מתבצעת לפי הגדרת הבעיה, אלא לפי איך שהאדם חווה את הקושלי שלו באופן אישי סובייקטיבי. במילים אחרות התאמת הומאופתיה לאדם מבוססת על מכלול התסמינים הגופניים והרגשיים שיש לאדם בכל פן בחייו, ולא על פי התווית של המחלה ששמו על אותו אדם. למרות שבחירת התרופה ההומאופתית שהיא מאד אישית וספציפית לאדם, היא מסובכת יותר מבחירה של תרופה פסיכיאטרית כימית, וגם מורכב יותר מבחירת תרופה צמחית, היא משפיעה באופן עמוק וממושך יותר כי ההתאמה היא מדוייקת.

במקום להשתמש בחומרים כימיים במינון גבוה כדי לדכא את הכאב הנפשי, משתמשים בכמויות מזעריות של חומר המותאם אישית, ואשר מסוגל לעורר את הגוף עצמו להחזיר עצמו לבריאות.

בספרות המקצועית ההומאופתית יש תרופות רבות שיכולות להועיל במצב דכאון ויש להתאים אותן אישית לאדם לפי אופי הדיכאון שלו והאופי שלו הכללי. בהומאופתיה התאמת התרופה תלויה בגורמים רבים. רק לאחר שיחה של כשעתיים אפשר לעשות התאמה כזאת.

מבוסס על המאמר המקורי של דנה אולמן