טיפ ראשי לירידה במשקל

לאן הולכות הקלוריות

בגופנו שום דבר לא קורה במקרה. כל תהליך פיזיולוגי יחיד הוא תוצאה של אותות הורמונליים בתזמורת מדוייקת. קצב הלב שלנו נשלט על ידי הורמונים. תדירות ההשתנה נשלטת על ידי הורמונים.

הבחירה אם הקלוריות שאנו אוכלים ישרפו כאנרגיה או יאוחסנו כשומן בגוף נשלטת לחלוטין על ידי הורמונים. אז הבעיה העיקרית בהשמנת יתר היא לאו דווקא כמה קלוריות אנו אוכלים, אלא האופן בו הגוף משתמש בהן.

אינסולין – ההורמון שמאחסן שומן ומאפשר שחרור שומן

בואו נבין את ההורמון העיקרי בתהליך הזה –  אינסולין.

אינסולין הוא הורמון שמאחסן שומן. אין בזה שום דבר רע – זה פשוט תפקידו. כאשר אנו אוכלים, האינסולין עולה, ומסמן לגוף לאגור מעט אנרגיה במזון כשומן בגוף. כשאנחנו לא אוכלים, אז האינסולין יורד ומסמן לגוף לשרוף את האנרגיה האגורה הזו (שומן בגוף). רמות אינסולין גבוהות מהרגיל אומרות לגופנו לאגור יותר אנרגיה במזון כשומן בגוף.

ככאלה, אנו מסתמכים על הורמונים לוויסות מדויק ומהודק של השומן בגוף. לא אנחנו שולטים על משקל גופנו. בדיוק כמו שלא אנחנו  שולטים על קצב הלב או על חום גופנו (כלומר לא המודע שלנו שולט עליהם). קצב הלב, חום הגוף וגם המשקל מוסדרים אוטומטית. ההורמונים אומרים לנו שאנחנו רעבים (גרלין). ההורמונים אומרים לנו שאנחנו מלאים (פפטיד YY, cholecystokinin). הורמונים מגדילים את הוצאות האנרגיה (אדרנלין). ההורמונים מפסיקים את הוצאות האנרגיה (הורמון בלוטת התריס). השמנת יתר היא הפרעה הורמונאלית של הצטברות שומן. אנו משמינים מכיוון שנתנו לגופנו את האות ההורמונלי לעלות בשומן בגוף. אבל הבשורה המשמחת היא שהאותות ההורמונליים שקשורים לרעב, שובע, וצבירת השומן נקבעים על פי התזונה שלנו. השמנת יתר הינה חוסר איזון הורמונלי ולא קלורי. בקרב נבדקים הסובלים מהשמנת יתר נמדדו רמות האינסולין גבוהות כמעט ב -20 אחוז. האם אינסולין גבוה גורם להשמנה? השערה "האינסולין גורם להשמנה": אם תתן אינסולין לקבוצה אקראית של אנשים, האם הם יצברו שומן? התשובה הקצרה היא "כן!".

חולי סוכרת 2 אשר משתמשים באינסולין באופן קבוע כבר יודעים את האמת הנוראה: ככל שאתה נותן יותר אינסולין, אתה מקבל יותר השמנת יתר. מחקרים רבים הוכיחו עובדה זו וגם הרופאים שרושמים אינסולין כבר יודעים. האינסולין גורם לעלייה במשקל. כאשר האינסולין עולה, המשקל שנקבע בגוף עולה. ההיפותלמוס שולח לגוף אותות הורמונליים לעלות במשקל ואנחנו נעשים רעבים ואוכלים.

האם הגבלת קלוריות יעילה?

אם אנו מגבילים בכוונה את צריכת הקלוריות, הגוף ייעשה יותר "יעיל", או פחות פעיל ובסך הכל יוציא פחות אנרגיה. אם האינסולין בגוף יהיה גבוה (למרות ההגבלה הקלורית), התוצאה תהיה זהה – עלייה במשקל.

אם אנו מאמינים כפי שהאמינו עד לאחרונה שעודף קלוריות בלבד גורם להשמנה, הטיפול יהיה בהפחתת קלוריות. אולם נוכחנו שזה לא נכון והניסיון לרדת במשקל על ידי הקטנת צריכת קלוריות נכשל כישלון ב"ניסוי" ארוך הטווח של עשרות השנים האחרונות.

השמנה היא חוסר איזון הורמונאלי

עם זאת, אם יותר מדי אינסולין גורם להשמנה, אז ברור שאנחנו צריכים להוריד את רמות האינסולין. ברגע שאנו מבינים שהשמנת יתר היא חוסר איזון הורמונאלי, נוכל להתחיל לטפל בה. השאלה היא לא איך לאזן קלוריות; השאלה היא כיצד לאזן בין ההורמונים שלנו ובמיוחד איזון האינסולין.

יש רק שתי דרכים בהן האינסולין עולה:

1. אנו אוכלים יותר מאכלים שמעוררים אינסולין
2. אוכלים את אותם מזונות מעוררי אינסולין, לעתים קרובות.

המפתח לבקרת משקל לאורך זמן הוא שליטה על ההורמון העיקרי האחראי שהוא אינסולין. אין תרופות שיכולות לשלוט באינסולין. שליטה באינסולין מצריכה שינוי בתזונה שלנו, המורכבת משני גורמים – עד כמה רמות האינסולין גבוהות אחרי הארוחות, וכמה זמן הם נמשכים. זה מסתכם בשני גורמים פשוטים: מה שאנחנו אוכלים – קובע כמה לאיזה גובה עולה האינסולין תדירות האכילה – קובעת עד כמה אינסולין הגבוה נשאר גבוה לאורך זמן

לבחור אכילה שמורידה רמת אינסולין

מרבית הדיאטות עוסקות רק בשאלה הראשונה – מה אנחנו אוכלים – ולכן נכשלות לטווח הארוך. לא ניתן לטפל רק במחצית הבעיה ולצפות להצלחה.

מבחינת "מה אוכלים", זו אינה תזונה דלת קלוריות. זאת אפילו לא בהכרח דיאטה דלת פחמימות. זו אינה תזונה צמחונית. זו אינה תזונה דלת שומן. זוהי תזונה שנועדה להוריד את רמות האינסולין מכיוון שאינסולין הוא הגורם הפיזיולוגי לאחסון השומן. אם אתה רוצה להפחית אחסון שומן, עליך להוריד את האינסולין, ואפשר לעשות זאת אפילו עם תזונה עשירה בפחמימות. חברות מסורתיות רבות אכלו תזונה מבוססת פחמימות מבלי לסבול מהשמנת יתר. בשנות השבעים, לפני מגיפת ההשמנה, האירים אהבו את תפוחי האדמה שלהם. האסיאתים אהבו את האורז הלבן שלהם. הצרפתים אהבו את הלחם שלהם. אפילו באמריקה, נזכור את שנות השבעים כמעט ולא קיימת השמנת יתר. אולי ילד אחד במאה. מה הייתה התזונה של שנות השבעים? הם אכלו לחם לבן וריבה. הם אכלו גלידה. הם אכלו עוגיות אוראו. הם לא אכלו פסטה מקמח מלא. הם לא אכלו קינואה. הם לא אכלו קייל. הם לא ספרו קלוריות. הם לא ספרו פחמימות נטו. הם אפילו לא ממש התעמלו. האנשים האלה עדיין עשו הכל 'לא בסדר', לכאורה ללא מאמץ, לא הייתה השמנת יתר. למה? מה עם הדיאטה של הסינים בשנות השמונים? הם אכלו טונות של אורז לבן. בממוצע, מעל 300 גרם ליום, לעומת תזונה דלת פחמימות של פחות מ- 50 גרם והכל מעודן מאוד. עם זאת, כמעט ולא הייתה להם השמנת יתר. למה? מה עם הדיאטה של אוקינאוואן? מעל 80% פחמימות, ובעיקר בטטה, שיש בה מעט סוכר. מה עם האירים בשנות השבעים, עם הבירה והתפודים האהובים שלהם? הם לא חשבו פעמיים על מה שהם אוכלים, אבל עד לא מזמן כמעט לא הייתה השמנת יתר. למה? התשובה היא פשוטה.

הם לא אכלו כל הזמן!

כשאתה לא אוכל, באופן טכני קוראים לזה 'צום'. זו הסיבה שיש את המילה האנגלית 'break fast' או ארוחת בוקר, הארוחה ששוברת את ה"צום" שלך. במהלך השינה אתה לא אוכל ולכן אתה בצום. זה מאפשר לגוף שלך לעכל את המזון, לעבד את חומרי התזונה ולשרוף את השאר עבור אנרגיה בכדי להניע את האיברים והשרירים החיוניים שלך.

על מנת לשמור על משקל יציב עליכם לאזן בין אכילה לבין צום. בפרקי הזמן של אכילה אתה אוגר אנרגיות מזון כשומן גוף. במהלך הצום שורפים שומן בגוף לאנרגיה. אם תאזן בין שני אלה, המשקל שלך יישאר יציב. אם אתם רוב הזמן אוכלים, תעלו במשקל. אם אתם רוב הזמן צמים, תרדו במשקל.

אז הנה הטיפ היחיד הטוב ביותר שלי לירידה במשקל. זה כל כך פשוט ומובן מאליו שאפילו ילד בן 5 יכול היה להציע את זה:
אל תאכל כל הזמן! 

לרוע המזל, מרבית הראשויות התזונתיות אומרות את ההפך הגמור: אכלו שש פעמים ביום. לאכול הרבה חטיפים. אכלו לפני שאתם הולכים לישון. לאכול, לאכול, לאכול – אפילו כדי לרדת במשקל! במקום זאת, עדיף להשתמש בצום לסירוגין, טכניקה תזונתית המשמשת בהצלחה במשך אין ספור דורות.