דיכאון, מחלות אוטו אימוניות, האם שינוי תזונה יעזור?

מיקילה וג'ורדן פטרסון
סבלו מדיכאון
מיקילה סבלה מדלקת פרקים מגיל שנתיים!
תשישות ומחלות עור
הכל השתנה כשהם התחילו לאכול אחרת..

אני הומאופתית, אני לא רופאה ולא תזונאית, וכשאנשים פונים אלי אני מתאימה להם הכנה הומאופתית שמשפיעה על כוח החיות הפנימי והוא אשר מניע שינוי של המצב הגופני או הרגשי ללא שינוי תזונתי. אני עושה זאת עבור אנשים שבאים עם אלרגיות, דלקת פרקים, דיכאון, ואתגרים אחרים.
הפתרון התזונתי שעבד בשביל מיקילה ואביה ג'ורדן הוא לא בתחום המומחיות שלי, אבל הוא כל כך מרשים שבחרתי להציגו בפניכם.
שימו לב, אני אישית לא ממליצה על תזונה זאת או אחרת. יש מי שצמחונות או טבעונות נכונים בשבילו. במקרה הנוכחי המוצג כאן התזונה שעזרה למיקילה היא דווקא קרניבורית. לכל אחד מתאים משהו אחר.

אשמח מאד אם זה יעזור למישהו!

אם אתה בדיכאון, וגם יש לך מחלה אוטואימונית כמו דלקת פרקים או מחלת עור, ייתכן שמדובר באלרגיה, אולי אלרגיה למזון שאתה אוכל. 
רובנו מרגישים עייפים אחרי ארוחת צהרים. יש סיכוי שהאוכל שאכלנו לא טוב לנו. אולי אם נאכל אוכל אחר לא נרגיש את אותה תשישות. אצל רובנו הרגישות למזון מתבטאת בעייפות קלה. זה כל כך שכיח שהתרגלנו לחשוב ש"זה בסדר". במקרה זה מנוחה קצרה או שנת צהריים תחזיר אותנו למסלול. אבל חלק מאיתנו לא מצליחים לתפקד וצריכים לישון 16 שעות ביממה…
אולי התשישות, הדיכאון, הדלקות, בעיות העור, הם בגלל שאנחנו אוכלים תזונה שלא מתאימה לנו כלומר אולי כל התופעות האלו הן תגובה אלרגית למזון. 

תרגום סיפורה של מיקילה בקצרה (אני ממליצה לצפות ב2 הסירטונים שבהמשך):

מיקילה היתה מאד חולה.
מגיל שנתיים הלכה בקושי בגלל כאבים.
בגיל 7: אובחנה כסובלת מדלקת פרקים. היא סבלה מדלקות ב 35 פרקים וקיבלה קורטיזון.
בגיל 8: היתה הילדה הראשונה בקנדה שקיבלה אמבריל – תרופה ביולוגית לטיפול בדלקת מפרקים.
בגיל 9: דיכאון וחרדה עם נטיות של מחשבות כפייתיות – OCD
בגיל 10: התחילה לקבל תרופות נוגדות דיכאון מסוג SSRI (!)
בגיל 14: התחילה להיות עייפה – עייפות כרונית, והרגישה גירודים. היא ישנה הרבה. העייפות שהובילה לאי עשייה פתחה 5 שנים של מאבקים עם ההורים. לשני הצדדים, מיקילה והוריה, לא היה ברור אם מדובר פשוט בעצלנות או בתשישות ועייפות "אמיתיים".
בגיל 17: 2 ניתוחים באותה שנה: החלפת ברך והחלפת עקב
בגיל 19: הלכה לאוניברסיטה ואז המצב התדרדר עוד יותר במהירות. בבית אכלו אוכל בריא ואורגאני והיא התחילה לאכול "אוכל סטודנטים" באוניברסיטה. היא השמינה. מצב הרוח שלה היה רע מאד. גם התרופות הרבות שלקחה עשו לה תופעות לוואי. ואז התחילו גם פצעים בעור.
בגיל 22: מיקילה חשבה שלעולם לא תירפא מהדיכאון, אבל אולי לפחות תוכל להרפא מבעיות העור, והתחילה לקרוא ולחקור את הנושא. היא הבינה כמה היא חולה. היא הבינה שמחלתה למעשה הורגת אותה. לאחר קריאה ומחקר נתקלה בתופעה שנקראת "פריחת צליאק" – פריחה שנובעת מרגישות לגלוטן. היא ניסתה להמנע מגלוטן, אבל לא הרגישה הרבה הבדל. היא המשיכה לחפש והחליטה לנסות לאכול  רק מזון שלא ידוע שהוא מעורר אלרגיה.
הצעד הבה היה דיאטה שכללה רק: בשר, ירקות שורש, ואורז.
לאחר שבוע אפתה לעצמה מאפה שחשבה שהוא עומד בהגדרות התזונתיות שלקחה על עצמה ואינו חשוד כמעורר אלרגיות,  בעקבות אכילת המאפה המצב נהיה חמור מאד והברכיים שלה ננעלו.
הדיאטה השתנתה מעט: ללא אורז אבל כן תפוחים, עלים ירוקים, ירקות שורש ובשר. זה מאד עזר. בעזרת התזונה הזאת היא הפסיקה את כל התרופות (מעל 10 סוגים כולל תרופות נוגדות דיכאון).
כעבור זמן ניסתה להחזיר בהדרגה שוב כמה מזונות. זה היה נורא. התברר שהיא אלרגית לסויה, שקדים, סוכר. דלקת הפרקים חזרה. העור התבקע, דימום מהחניכיים, הפנים התנפחו.
היא וויתרה על נסיון לחזור לאכול מזונות נוספים וחזרה לתזונה דלת פחמימות. הכל היה מצויין ואז מיקילה נכנסה להריון, וכל הסימפטומים חזרו. זה היה מאד מפחיד.
מיקילה ידעה שבשר לא עושה לה שום תגובה אלרגית אבל לא ידעה מה הבעיה. בשלב זה היא אכלה: בשר, חסה, מלח, פלפל, חומץ תפוחים ושמן זית. זהו. ועדיין חוותה אלרגיות.
היא נתקלה במאמר של מישהו שאוכל רק בשר במשך שנתיים. והוא בסדר. בעקבותיו התחילה לאכול בשר. רק בשר. אחרי שבוע הארטריטיס כבר לא היה. והגירוד פסק. הדיכאון הסתיים אחרי 6 שבועות.
אבא ואמא של מיקילה הצטרפו לתזונה של "רק בשר" וגם להם היה שיפור בסימפטומים שלהם. הדיכאון (והרגישויות) במשפחה הם תורשתים. כאשר ג'ורדן פטרסון, אבא של מיקילה, הוריד את הירקות הירוקים ונשאר עם בשר בלבד, הגיע השיפור המשמעותי של יציאה מדיכאון. 3 ימים מאז הפסקת צריכת עלים ירוקים ומאז אכילת מוצרים מהחי בלבד הגיעה הקלה בדיכאון.
אמא של מיקילה הצטרפה לתזונה. לפני התזונה היו לה בעיות בפרקים, כאבי עצבים, שלשול, נפיחות וכאבי בטן, צליאק, חרדה וערפול.
לג'רדן אבא של מיקילה היו בעיות יותר חמורות. הוא ישן כל הזמן. היה לו דיכאון קשה, חרדה קשה, חולשה חמורה וכאבי שרירים, ערפול, פסוריאזיס. אחרי מעבר לתזונת בשר מצבו השתנה והוא עם אנרגיה לא נגמרת.
מיקילה מסכמת:
מה עושים אם הגבלת את התזונה או ניסית תזונה קרניבורית וזה עדיין לא עובד?
התזונה הקרניבורית הפופולארית עכשיו היא לאכול מוצרים מהחי. במקרה שלי מוצרי חלב היו אחד הטריגרים הגדולים לבעיות מצב הרוח שלי ולמחלה האוטואימונית.
אז אם ניסית תזונה קרניבורית ולא ניסית לאכול רק בשר, זהו הצעד הבא. אני מקווה שאנשים יוכלו לעשות תזונה קרניבורית שכוללת בשר, ביצים, וקצת מוצרי חלב ועדיין ירגישו מצוין. אבל אם אתה בקבוצת האנשים שרגישים בצורה מוגזמת, ועדיין לא מרגיש טוב, תנסה להוריד הכל ולהשאר אך ורק עם בשר.
מיקילה אוכלת רק בשר וכבש, מלח, וזהו. היא לא יכולה לאכול בחוץ כי היא רגישה לתבלינים או לסויה שנשארו על הגריל מהמנה שהוכנה לפני המנה שלה.
מערכת הרפואה מלמדת אותך להפסיק להקשיב לגוף. למשל יכולים להגיד לך "לכולם יש את זה.." ואז אתה מקבל את הרושם שעליך להתעלם ממה שאתה מרגיש כי "זה בסדר" – זה לא יוצא דופן. הסימפטומים עלולים לגדול ולגדול.
הקשיבו לגופכם. לקח לי שנים להבין את זה.
לדוגמא הסיפטומים ה"נורמאלים" של "כולם עייפים אחרי ארוחת צהרים". הייתי חושבת בעבר: אני אוכלת את זה ואני מרגישה קצת כבדה. אבל "זה בסדר"..
התחילו באמת לשים לב לגופכם.
אם אתם מאד רגישים לכו לקצה הדרך מבחינה תזונתית – בשר ומלח וזהו. נסו את זה תקופה משמעותית של 6 שבועות. זה יכול לקחת גם יותר מזה. לי זה לקח כ 6 שבועות. אבל, היה עוד השיפור אחרי 5 חודשים. והיה שיפור נוסף אחרי 10 חודשים. זה לוקח זמן אבל זה לא מפתיע אם יש לך מחלה חמורה מאד.
זה קשה לאכול רק בשר.
אבל זה לא קשה כמו להיות חולה כל חייך.
ואיך להצליח? תוציא כל מזון אחר מהבית, כי כשהתשוקות מגיעות הן מגיעות בעוצמה, ואז אתה עלול לאכול בבולמוס.
אתה עשוי לקבל את חייך חזרה!
אני עדיין רגישה (וכך גם אבא שלי) ועושה עוד סוגי ריפוי אלטרנטיבי כדי להקטין את הרגישות.

(לאחר סקר האכילה תוכלו לצפות בעדות של מיקילה ושל אביה ג'ורדן)